אלקרינאוי נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

התובע הגיש תביעה זו ע"ס 15,500 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים בצומת מרומזר בכניסה לבאר-שבע ביום 18.8.2008, במהלכה התנגש בו מאחור רכבו של הנתבע 2, המבוטח ע"י הנתבעת 1.

אין מחלוקת כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים. המחלוקת היא רק לגבי גובה הנזק. עיקר המחלוקת היא מחלוקת בין השמאים השונים, ומחלוקת שולית קיימת בעניין ירידת ערך ונזקים עקיפים.

באשר למחלוקת העיקרית - השמאי מטעם התובע, מר אלי טולדנו, קבע כי הנזק לרכבו של התובע עומד על 11,942 ₪ (כולל מע"מ). לעומתו השמאי מטעם הנתבעים, מר גבי גלעד, קבע כי הנזק לרכבו של התובע הוא 6,676 ₪ בלבד.

המחלוקת בין השמאים נוגעת לשימוש בחלפים משומשים – תואמי המקור, במקום חלפים מקוריים שהם תמיד יקרים יותר. שני השמאים מסכימים, כי כאשר מדובר ברכב הנמצא יותר משנתיים על הכביש, אין מניעה לעשות שימוש בחלקים תואמים, שאינם מקוריים. השאלה אם חלקים כאלה היו בנמצא.

התובע ביקש לדחות את חוות דעתו של גלעד, שלא בדק את הרכב פיסית – ואולם כאשר המחלוקת היא מחיר החלפים, בדרך כלל אין יתרון של ממש לבדיקה פיסית.

השמאי טולדנו העיד, כי בעת שערך את חוות הדעת, בדק בפועל את המצאם של חלפים שאינם מקוריים, ולא היו חלפים כאלה במצאי, פרט לחלק אחד שהוא אכן רשום בעלות חלק חלופי בחוות דעתו. לדבריו הוא בדק אצל 8-9 יבואנים, ולא מצא חלפים תואמים שאינם מקוריים, ולכן חישב בחוות דעתו את עלות החלפים לפי מחיר חלפים מקוריים (ע' 4 ש' 11-16 לפרוטוקול).

טולדנו הוסיף והעיד כי מדובר ברכב יוקרתי ונדיר מאד, ולכן קשה למצוא לו חלפים תואמים שאינם מקוריים (ע' 4 ש' 28-30 לפרוטוקול).

השמאי מטעם המבטחת, מר גלעד, אישר כי מדובר ברכב נדיר, ולכן צריך לעשות חיפוש רציני כדי למצוא חלפים תואמים. גלעד טען כי איננו מבקר את עבודתו של טולדנו, אולם לדבריו הוא מצא בחיפושיו חלפים כאלה.

כך התווה לאחרונה בית המשפט לתביעות קטנות בקריות, כב' השופט נווה, את תפקידיה של חוות דעת השמאי:

"לשמאי תפקיד כפול ולצערי הדבר נשכח מפעם לפעם. שמאי הרכב נדרש להעריך את הנזק שנגרם ברכב וזהו תפקידו המרכזי. דיני הנזיקין מלמדים, כי יש להחזיר מצב לקדמותו, אך תוך כדי עמידה בחובות הקטנת הנזק ובעניין הזה לשמאי יש תפקיד נוסף, שכן תפקידו גם למנוע מצב שבו לא יעמוד המבוטח בחובות הקטנת הנזק, ויקלע אח"כ לסיטואציה שבה לא מוחזר לו הכסף ששילם, או שהבטיח לשלם, בשיק עתידי לבעל המוסך שכבר ביצע את העבודה..." (תא"מ (קר') 23345-08-09 בועז יהודה ארד נ' הראל, תק-של 2010(1), 36865).

תפקידו של השמאי הוא איפוא, מעבר להערכת הנזק, לאפשר לניזוק הסתמכות על חוות הדעת, כדי להוציא הוצאות תיקון שסביר שיאושרו ע"י המבטח. לפיכך קבעה הפסיקה, כי כל עוד אין מדובר בחוות דעת קיצונית וחריגה, ככלל יש לאמץ את מסקנותיו של השמאי. יצויין כי בניגוד לשמאי מטעם המבטחת, לשמאי הפרטי אין כל אינטרס ב"ניפוח" חוות דעתו, והראיה לכך היא כי טולדנו אכן חישב את אחד החלפים במחיר של תואם מקורי כאשר איתר חלק כזה.

בענייננו, לאחר שהשמאי טולדנו, ערך בדיקה סבירה, מצא כי אין בנמצא חלפים תואמים, ואישר החלפה לחלפים מקוריים, רשאי התובע להסתמך על חוות דעתו ולהוציא את ההוצאה. בנסיבות אלה, אינני רואה מקום שלא להשיב לתובע את העלות שהוציא, כאשר נסמך על חוות דעת השמאי שפעל בסבירות, גם אם שמאי אחר הצליח לאתר חלפים זולים יותר.

יצויין כי סעיף 14 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, קובע כי אין לחייב בפיצויים בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין. נראה לי פעולותיו של השמאי טולדנו מטעמו של התובע, בנסיונות האיתור של החלפים, היו פעולות סבירות, ולכן אין לצמצם את הפיצוי ברכיב זה נוכח העקרון של הקטנת הנזק.

הנתבעות טענו כי מאז חוות הדעת ייתכן וגם טולדנו היה מוצא חלפים כאלה, כפי שהעיד גם טולדנו. עוד נטען כי ייתכן והתיקון בפועל היה של חלפים תואמים ולא מקוריים, בהעדר קבלות לעניין זה. לא מצאתי לנכון להתייחס להשערות אלה. זכותו של התובע להשבת המצב לקדמותו על בסיס חוות הדעת הסבירה של השמאי טולדנו בעינה עומדת. לפיכך, ככלל אני סבור שראוי לפצות את התובע בהתאם לחוות דעתו של טולדנו.

התובע העיד כי תיקן את הרכב בעלות של 11,900 ₪, אולם ציין כי לא לגבי הכל יש בידו קבלות (ע' 4 ש' 2 לפרוטוקול). לבקשת הנתבעות, לאחר הדיון הגיש התובע קבלות על תיקון בפועל בעלות בסך 7,063 ₪ בלבד, כאשר חלק מהקבלה נרשמה בכתב יד ואיננה חלק מהמסמך המקורי. הסוגיה היא איפוא, אם יש מקום לפצות את התובע בגין תיקונים שביצע, לטענתו, שאינם מגובים בקבלות או בחשבוניות כדין.

ככלל, תובע זכאי לפיצוי מלוא העלות של תיקון נזקיו, עד להשבת המצב לקדמותו. לכך בין היתר נועדה חוות דעת השמאי כאמור לעיל. אם התובע מתקן משיקוליו רק תיקון חלקי, ומעדיף להותיר חלק מהנזקים ללא תיקון – עדיין הוא זכאי לעלות תיקונם. מאידך, אם ניזוק מתקן את כל נזקיו, עד להשבת המצב לקדמותו, בעלות נמוכה יותר, אין הוא זכאי ל"רווח" כתוצאה מהמעשה הנזיקי.

בענייננו, לנוכח הצהרתו של התובע, כי תיקן את הרכב בעלות של 11,900 ₪, אינני מוצא לנכון "לנכות" מסכום זה רק עקב אי המצאת חשבוניות כחוק. יחד עם זאת, יש לנכות את חלק המע"מ שלגביו לא הוצגה חשבונית בסך של 653 ₪, כך שסך הנזק לרכב יעמוד על 11,247 ₪, ובצירוף עלות חוות דעת השמאי בסך 1,063 ₪ - 12,310 ₪.

בהעדר כל ראיה או חוות דעת מקצועית לגבי ירידת ערך, צודקת הנתבעת כי לא ניתן לפצות את התובע בגין רכיב זה.

לא מצאתי גם מקום לאשר פיצוי בסך 2,500 ₪ בגין הפסד ימי עבודה שלא הוכח. לפיכך, אוסיף לנזק הנ"ל רק פיצוי גלובאלי בגין נזקים עקיפים של טרחה, בזבוז זמן, עגמת נפש וכיו"ב סכום כללי בסך 800 ₪ בלבד.